40 ימי מעצר לתושת רש"פ בגין שהיה בלתי חוקית בישראל

גזר דין לאחר תיקון טעויות דפוס.

הנאשם הודה בפתח משפטו שהיה גם יום הגשת הבקשה למעצר עד לתום ההליכים בעובדות נשוא כתב האישום והורשע בהם.

על פי העובדות נשוא כתב האישום, הנאשם שהה בישראל ביום 10/6/09 בסמוך לשעה 23:00 בשכונה 21 בעיר רהט כשאין בידו אישור כניסה לישראל, או אישור שהייה בישראל . הנאשם תושב הרשות הפלסטינית.

בנוסף, הנאשם שהה במשך תשעת החודשים שקדמו לתפיסתו בישראל, ללא שהחזיק בידיו אישור כניסה כחוק לישראל. העבירה נשוא כתב האישום היא לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.

המדינה טוענת כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לפי הלכת פראגין [רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5/5/09) (להלן: " עניין - פראגין")], כי הוא שהה בישראל למשך כ- 9 חודשים, וגם כי המאסר יהיה משמעותי, וכן מאסר מותנה משמעותי.

הסנגור טען כי מדובר באדם צעיר יליד 1984 שנולד בישוב יאטה ברשות הפלסטינית והוא צריך לשאת על כתפיו את הסכסוך בין הצדדים. אין כל בסיס לחשדות ביטחוניות נגדו, שיקול שהוא חלק ממערך השיקולים לעונש מאסר בפועל כעונש מרתיע בפסיקה של בית המשפט העליון. כל רצונו היה לבוא ולהתפרנס ולפרנס את משפחתו. גם אין כל עבירה נלווית למעשיו. כמו כן המדינה מתעלמת מכך כי הנאשם שייך לקבוצה האנושית שהיא הצד החלש והמנוצל באופן מחפיר ואינה מתמקדת במעסיקים העוברים את העבירה היותר חמורה.

נטען כי הנאשם הוא בן למשפחה ברוכת ילדים ואביו עבר לפני חודש ניתוח לב ברמאללה, ואין מקור נוסף לפרנסה במשפחה. לא הובאה אסמכתא למצבו הרפואי של האב.

על פי עמדת הרוב, בעניין פראגין נתחם הקו בין הנכנס לראשונה לישראל למי שחוזר ונכנס. באשר לקבוצה הראשונה יש מקום שלא להטיל מאסר בפועל להבדיל מהקבוצה השנייה. הנאשם אמנם נכנס לישראל פעם אחת אך שהה בישראל 9 חודשים , והעבירה נשוא סעיף 12 (1) לחוק היא על כניסה או שהיה . אני מקבלת את עמדת המדינה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, הגם שגישה זו אינה נחלת מדינות אחרות הבוחרות בגירוש על פני ענישה של מהגרים כלכליים והתמקדות דווקא בגורמים העבריינים הקשורים בתהליך ההגירה האמורה. הכלל בארצות הברית הוא גירוש ( Sale v. Haitian Ctrs. Council, 113 S. Ct. 2549, 113 S. Ct. 2549, 125 L. (92-344), 509 U.S. 155 (1993)..

ההמלצה באנגליה היא להתמקד בגורמים המעבירים את המהגרים בתנאים לא תנאים  (37 ^th report of the Select Committee on European Union )

http://www.publications.parliament.uk/pa/ld200102/ldselect/ldeucom/187/18706.htm#a25

באשר למשך המאסר-

בחנתי ענישה על העבירה של הכניסה לישראל כשהיא נלוותה לעבירות אחרות.

בעניין יאסין נדון הנאשם שחי בישראל מספר שנים בזהויות בדויות (שלוש עבירות) שלוש עבירות, שימוש במסמך מזויף וכן בעבירת שוד בנסיבות מחמירות-  ללא עבר פלילי.

העונש שהוטל על העבירה של שהייה בישראל היה 6 חודשים [ת.פ. (מחוזי- ת"א) 40075/07 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסם, 16/12/07)].  בית המשפט העליון לא התערב בעונש [ע"פ 829/08 יאסין  נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27/4/09)].

בנסיבות שנדונו בעניינו של אבו סנינה הוטלו  6 חודשים מתוכם 3 חודשים מאסר בפועל והיתרה מאסר מותנה  בתיק בו העבירה של כניסה לישראל בשני מקרים התווספה לעבירה של  נשיאת נשק שלא כדין. בית המשפט העליון לא התערב בעונש והוסיף כי הטעון של כניסה לישראל שלא כדין מטעמים הומניטאריים אינו טיעון שיש בו כדי להקל בעונש. אומרת כב' השופטת ארבל: " אחרת יעשה פלתסר דבר המחוקק בכל האמור בהיבט העונשי של תופעת השהיה שלא כדין בישראל" [ע"פ 3300/06 אבו סנינה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10/8/06 )] .

אינני מקבלת את טענת האפליה כי אין מדובר באותה עבירה אך כפי שעולה מניסיון במדינות אחרות המיקוד של המאמצים במהגרים הלא חוקיים אינו מצמצם את התופעה כי הם מונעים ממצוקה כלכלית.  בעניין פראגין חזר בית המשפט העליון על העיקרון כי המדינה זכאית לשלוט על גבולותיה ועל הבקרה של כניסה ויציאה ממנה, ועיקרון זה נכון גם ללא חשש המלווה את הנכנסים משטחי הרשות שמא מסתתרים ביניהם גם גורמים המבקשים לפגוע בביטחון המדינה. לכך יש להוסיף לחומרה כי הנאשם ישב בישראל תשעה חודשים ועבד .

לקולא יטען כי מעבר לעובדה כי המדינה לא הצביעה על מניע לביצוע העבירה למעט פרנסה, גם העובדה כי הנאשם הודה בראשית משפטו וחסך בזמן שיפוטי יקר, העדר עבר פלילי, וגם כי לא נלוו עבירות פליליות נוספות.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל של 40 ימים מהם ינוכו ימי המעצר מיום 10.06.09.